יום שני בבוקר, לפני שבועיים. אני נמצאת בחדר העבודה, לוגמת מהקפה
הראשון של הבוקר, ובעודי בוחנת את סדר היום, אני מקבלת שיחת טלפון מחבר, מנכ"ל חברת סייבר.

והוא מספר לי שהוא בדילמה גדולה. 





"בקרוב " הוא אומר. אאלץ לפטר אחת מעורכות התוכן שלי לצורך התייעלות. העניין שיש לי שתי עורכות תוכן נהדרות, ואני לא יכול להחליט מי מהן לשחרר. תוכלי באמצעות אבחון שלהן לתת לי תובנות לקבלת החלטות" ?
אני מחליטה להתמודד עם האתגר. בעודי פוגשת את שתי עורכות התוכן באופן פרטני לתהליך אבחון מעמיק שכולל בן היתר ניתוח נומרולוגי כדי לקבל תובנות נוספות על המצב ולקבל החלטה מושכלת, אני מגלה דבר מדהים ומפתיע!
לשתי עורכות התוכן יש נתיב שמדבר על איזון בית קריירה, כששוחחתי איתן הן ציינו שאכן בשלב זה של חייהן הן מרגישות צורך לאזן קריירה עם חיי משפחה. שתיהן אימהות צעירות ועובדות מצוינות, אבל כל אחת מהן שיתפה אותי שהיא מרגישה שהיא חיה בטלטלה וחרדה, וקושי לנהל את הקריירה לצד חיי היומיום של המשפחה וילדים קטנים בבית. ואם רק הייתה אפשרות…הייתה שמחה לעבודה מאוזנת יותר.



אחת מהן ציינה שהחלום שלה לעבוד כעורכת תוכן בחצי משרה (יש לה משאבים כלכליים) אך היות ותקופה ארוכה לא מצאה עבודה בחצי משרה נאלצה לבחור משרה מלאה. כדי לא לצאת משוק העבודה.
הבחורה השנייה אמרה שגם היא תשמח לעבוד חצי משרה במשרד ובחציון השני של היום תרצה להגשים חלום כעצמאית, לעבוד מהבית ולפתח סדנאות כתיבה. 



לאחר ששמעתי אותן, שיתפתי את המנכ"ל בתובנות. הצעתי לו להשאיר את שתיהן בחברה, כשכל אחת מהן תעבוד במחצית מהזמן, במקום לשחרר אחת מהן.
לבסוף, המנכ"ל הביע תמיכה והסכמה. הם החליטו ליישם את הרעיון. והתוצאות משמעותיות לחברה ולעובדות המוכשרות.



המצב הזה גרם לי לחשוב על כמה חברות מתמודדות עם בעיות דומות. בחירה בין שני עובדים טובים יכולה להיות החלטה קשה, אך היא לא חייבת להיות. 

כשננקוט בגישה הוליסטית יותר בניהול הון אנושי, לא רק במציאת האדם המתאים לתפקיד, אלא גם בהבנת היעדים והשאיפות האישיות שלהם. נוכל לייצר סביבת עבודה תומכת ומעודדת לעובדינו, מה שמוביל לשביעות רצון טובה יותר, פרודוקטיביות ושמירה על עבודה מוצלחת.
win-win 



