נוווווו…. אפשר כבר לומר "מַבּרוּק"?
אני כותבת לו את ההודעה הזאת הבוקר, והלב שלי על 200.
מתפללת ששום דבר לא ישתבש, ורק מייחלת לשמוע – "כן".
בעודי ממתינה לתשובתו,
אני נזכרת איך לפני חודש וחצי,
אני מקבלת שיחת טלפון מאישה שאינני מכירה,
והיא אומרת לי – "שרית היי… שמי לנה אנחנו לא ממש מכירות, אבל התקשרתי לשתף אותך שבעלי ואני בדרכנו כעת מקריית אונו לחיפה, ולאורך כל הנסיעה אנחנו מאזינים לפודקאסט ה"מעלית" שהתארחת בו. התרשמנו מהדרך שהעברת את הדברים. היה מאד מעניין.
אבל תקשיבי, רציתי לשאול אותך… בעלי בן 45, מהנדס פיתוח מבריק ומוכשר,
מהנדס מהנדס … אבל שנתיים וחצי "יושב בבית" !!!!
מצב מאוד לא פשוט.
לאורך השנים הוא התקדם מאוד יפה בקריירה, תמיד היה מחוזר.
קיבל הצעות עבודה בלי שיחפש בכלל,
וכך מתפקיד לתפקיד מארגון לארגון,
הוא עלה בסמכות, בשכר, בתנאים,
ומאוד הצליח.
אבל איכשהו, מאז שהסטראט אפ האחרון שבו עבד, נסגר,
הוא לא מצליח להשתלב במקום חדש.
כאילו משהו כבר לא עובד לו יותר. תקוע.
נשמח לתאם איתך פגישת אבחון וייעוץ נומרולוגי ולהבין מה העניינים".
ואכן נפגשנו – ואבחנו – והבנו. אבל !!!
לרגע אחד אפילו לא דמיינתי שיום לאחר הפגישה בכובע השני של כהד האנטרית, תיפתח אצלי משרה שמתאימה בדיוק לכישוריו וניסיונו. הגשתי את מועמדותו לחברה המגייסת, בליווי המלצה חמה. הם התרשמו ממנו ובתוך חודש התיישבו לנהל משא ומתן על השכר והתנאים.
והיום – הרגע הגדול הגיע. וכשקיבלתי בבוקר את תשובתו – "יססססססססס, כרגע חתמנו חוזה!!!!"
הייתה לי צמרמורת בכל הגוף.
התרגשות עצומה שאין לתאר.
כי להיות חלק מחזרה למסלול של האדם, שגם כך קרנו זרחה,
אבל לתת לו את הזרקור הזה, ולהאיר לו את הדרך. להיות שם בשבילו בתהליך הזה.
זו זכות גדולה בעבורי.
זאת בדיוק הסיבה שבחרתי בעיסוק שלי.
וכשבמקרה יצא שגם איישתי את המשרה, אז השמחה ממש רבה. 😊
,
או מרימים משקולות בחדר כושר