שעת לילה. אני מכבה את האורות, נכנסת למיטה. עוצמת את עיניי, ומתכננת ללכת לישון. לפתע הטלפון שלי נדלק ומציג הודעה במסנג'ר.
אני מתלבטת ביני לביני, אם לקרוא את ההודעה עכשיו או בבוקר, אבל הסקרנות שלי מכריעה.
"הי שרית, את זוכרת אותי"?
על אף שאני כבר חצי רדומה, לא יכולתי שלא לזהות את שמה. והמחשבות לקחו אותי במנהרת הזמן היישר לשנת 2020.
לרגע בו היא יושבת מולי. אישה בשנות ה 30 לחייה, יפהפייה עם שיער פרוע ועיניים דומעות, והיא אומרת לי בקול רועד:
"אני לא יודעת מה לעשות, שרית חיי מתפרקים". ובאותה נשימה היא מתחילה לתאר את המשבר הקשה בו היא נמצאת. היא מספרת לי על הפרידה מבעלה לאחר שגילתה את הבגידה שלו, והבינה שהיא חיה חיי שקר במשך שנים רבות.. על מצב בריאותי קשה של ביתה הצעירה, על הפסדי כספים, והעסק שלה שנסגר בקורונה".
בקיצור – מתקפה.
אני מתיישבת במיטה, פותחת את ההודעה ומשיבה לה : "אהובה, כמובן שאני זוכרת אותך! מה נשמע"?
היא עונה לי: "אני לא יודעת מאיפה להתחיל." אני מנסה לעזור ואומרת לה: "תתחילי מהסוף."
היא ממשיכה לכתוב: "את זוכרת שלפני 3 שנים הייתי אצלך בפגישת ייעוץ וישבנו יחד לתכנן את המשך חיי ? אז חשבתי שתשמחי לשמוע שביצעתי את כל הצעדים וההמלצות שדברנו עליהם בתהליך.
אני היום נמצאת בקריירה מעולה ומעצימה, בזוגיות עמוקה ומדויקת, האתגרים הרפואיים עם ביתי התמתנו, ובאופן כללי התחושה היא של שיפור עצום בחיי. .
אז היה חשוב לי לעדכן אותך, ובעיקר להודות לך על כך שהזזת אצלי דברים.
ואת פוסט "יום העצמאות" הפרטי שלי אני מקדישה לך יקרה. תמשיכי לעשות טוב לעולם. ולעזור לנו לעשות סדר בחיים"
ההודעה ממנה כל כך ריגשה אותי.
מיותר לציין שלקח לי זמן רב לחזור למצב "שינה"
אבל זה היה שווה את זה.
ובזמן שהתגלגלתי במיטה חשבתי על כך שגם כשנדמה כאילו הכל מתפרק, תמיד יש תקווה לעתיד טוב יותר. סיפור זה הוא תזכורת לכולנו שהחיים יכולים להיות מאתגרים ובלתי צפויים, אך עם החלטות נחושות ותמיכה ניתן להתגבר על מכשולים ולבנות חיים מגשימים.
ואם אתם בהתלבטויות אישיות או מקצועיות מוזמנים לפנות אליי לאבחון וייעוץ אישי מקיף ומעמיק.